בשנים האחרונות אנו רואים פסיקות של בתי משפט שלא קיבלו את הסכמי הממון כלשונם.
מתי בכל זאת יש מקום לבטל הסכם ממון?
ההבדל בין הסכם רגיל לבין הסכם ממון הוא בכך שהסכם רגיל נחתם בין שני צדדים ונכנס לתוקף מכח החתימה על ההסכם. לעומתו, הסכם ממון הופך להיות כזה, רק לאחר שאושר על פי אחת הדרכים שנקבעו בחוק יחסי ממון, והן שלוש: לפני הנישואין ניתן לאשר הסכם ממון אצל נוטריון. במעמד הנישואין ניתן לאשר ההסכם אצל הרב העורך את הנישואין . לאחר הנישואין – רק בבית המשפט לענייני משפחה. בעוד שבנושאים אחרים אפשר להסיק ביטול החוזה בדרך של התנהגות או מכח הפרתו, במקרה של הסכם ממון, לא ניתן לשלוח הודעת ביטול כמו למשל בהסכם מכר מקרקעין, אלא יש צורך בהסכמת שני הצדדים בכתב אך לא די גם בכך , אלא יש צורך בהחלטת בית משפט או בית דין רבני..
כך במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי שדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה שקבע כי הסכם הגירושין המקפח והחד צדדי נכפה על גבר בעל חרדת נטישה מאוד גדולה שנאות לכל תנאי שאשתו הציבה לו גם כשהתנאי אינו סביר בהחלט ואינו בר ביצוע לאור אמצעיו הכספיים. אך זהו מקרה מיוחד בו נקבע כי האיש לא היה מיוצג והסכם נוסח כולו בידי עורכת הדין של האישה.
קשה מאוד למצוא פסקי דין המבטלים הסכמי ממון שנחתמו לפני הנישואין. אפילו במקרה שהוזכר, בו נאלצה האישה לחתום על הסכם ממון, שהעניק לבעלה לעתיד זכויות במחצית מבית שנרכש על ידה לפני הנישואין (אשר אין ספק כי נחתם על ידה לא מרצונה הטוב אלא בלחץ הפחד מפני ביטול החתונה), נקבע כי עדיין היתה לה ברירה לא לחתום ולהפסיד את בעלה לעתיד..
גישתו של בית המשפט העליון היא, הכלל המונח בבסיס דיני החוזים לפיו "יש לתת תוקף להתחייבויות הדדיות של הצדדים לחוזה. כל זמן שלא הוכח שההתקשרות היתה פסולה בשל פגמים מהותיים שנפלו בכריתת החוזה – אין מקום להתערב בהסכמה אליה הגיעו הצדדים". עם זאת, לבית-המשפט שמורה הזכות, כאשר הוא מתבקש לאשר הסכם ממון, שלא לאשרו כלשונו, כשנראה לו שההסכם לא נכרת מרצון טוב. אך אלה הם מקרים קיצוניים.
עורך הדין רפי שדמי נוהג להתראיין בתוכניות טלויזיה רבות, צפו בערוץ הYOUTUBE
