בתי המשפט כמו גם משטרת ישראל ורשויות הרווחה מרבים להגן על נשים מפני בעליהן/בני זוגן הנוהגים כלפיהם באלימות מילולית או פיזית ומהווים סכנה ממשית כלפיהם וטוב שכך.
במקרים רבים, למצער, כאשר גורמים אלו סבורים כי מדובר ב"רוב מהומה על לא מאומה" מסתיים העניין בכי רע ואפילו ברצח ואז מסתבר כי "הכתובת היתה על הקיר" ולא נעשה די על מנת למנוע זאת וכמובן שכבר מאוחר מדי.
בידוע הוא, כי למשרות רבות נדרשת הכשרה בת חודשים רבים או שנים ואולם על מנת להיות הורים – באם נצא מתוך נקודת הנחה כי עלה ביד הזוג להוליד ילדים – אין צורך בשום הכשרה או הכנה מוקדמת – כל אחד יכול.
כל אחד יכול דהיינו גם מי שאינו כשיר – שותה לשכרה ואז אינו שולט במעשיו, נוטל סמים – על כל הנובע מכך או סובל/ת מבעיות רפואיות/נפשיות שלעיתים אף מקצינות לאחר הולדת ילד או ילדים.
מזה מספר שנים מייצג עורך דין רפי שדמי לקוח הנושא משרה בכירה, אב לשלושה ילדים, אשר אשתו/אם ילדיו הינה רופאה.
לאור מעשיה ומחדליה של האם, כפי שיפורטו להלן, נאלץ האב , באמצעות פרקליטו עורך דין רפי שדמי – להגיש בקשה למשמורת זמנית של הקטינים על מנת שישהו עמו תוך בקשה דחופה להגשת תסקיר דחוף מטעם שירותי הרווחה.
האם הכתה בחוזקה את אחד הילדים ונשכה אותו ובכך גרמה לחבלות בגופו. הוצא צו הרחקה ולפיו נאסר על האם להתקרב לילדיה למשך עשרה ימים ובד בבד האם שהתה במעצר בית למשך חמישה ימים.
אין זה המקרה היחיד בו הפעילה האם אלימות קשה כלפי ילדיה שכן כמה חודשים קודם לכן כאשר סברה האם כי אחד הילדים חיבל באחד ממכשירי החשמל בבית איבדה האם את עשתונותיה הרביצה לו בחוזקה , חנקה אותו ואף דחפה את ראשו לתוך האסלה.
עוד בטרם אירעו המקרים המתוארים מעלה עזב האב את דירת המגורים אשר שימשה למגורי המשפחה , לאחר שגם הוא סבל מאלימות קשה מצד האם.
יודגש כי עזיבתו של האב את דירת המגורים באה בעקבות פנייתו למרכז טיפולי שם נמסר לו כי רק לאחר שיעזוב את הדירה יוכלו לסייע בידו.
האב עבר להתגורר בדירה הקרובה מאוד לדירה ששימשה למגורי המשפחה.
עובר לקרות האירועים, איימה לא אחת האם כי תשים קץ לחייה.
למרות התנהגותה של האם סבר האב כי לא יהיה זה נכון להרחיק את הקטינים מהאם ולנתקם הימנה לחלוטין וזו צריכה להיות חלק מחייהם ולכן פנה האב לשירותי הרווחה על מנת לבחון אפשרות של מפגשי האם עם הקטינים במרכז הקשר.
עורך דין רפי שדמי בניסיונו רב השנים מהלך כמה עשורים נוכח לא אחת כי לעיתים דווקא הגברים הם אלו הנמצאים "בין הפטיש לסדן" מצד אחד נאלצים לטפל בילדיהם הקטינים (דבר הפוגע כמובן בעבודתם במשרה מלאה) ומצד שני האם, מסיבה זו או אחרת, אינה מתפקדת ואינה ממלאה את חלקה בגידולם, השגחתם וטיפולם במידה שווה לאב, -או בכלל.
בעידן בו אנו מצויים נשים רבות עובדות מחוץ למשק הבית ומשכך גם האב נוטל חלק משמעותי בגידול הילדים (ולא תמיד יש ביכולתם הכלכלית של ההורים להעזר בגורם חיצוני – מטפלת אופר או בייבי סיטר) אך במצבים בהם נמצאת האם למשך תקופה קצרה (עד אשר יוענק לה הטיפול הראוי) – בהנחה שהיא מודעת למצוקתה וכי יש מקום לקבל סיוע (!) או למשך תקופה ארוכה במצוקה המונעת הימנה להעניק לילדים טיפול , – יש מקום לתמוך באב.
הגברים נתפסים פעמים רבות כ"צד החזק" אך לא תמיד כך הם פני הדברים.