בעת הליך גירושים, נדרשים בני הזוג לקבל החלטה לגבי אופן חלוקת הנכסים, כשהנכס העיקרי הוא דירת המגורים.
כפי שקורה לא פעם, מגיעים בני הזוג להסכמה, כי אחד מהם יקבל לידיו את הזכויות בדירה, ועל כן הוא נדרש לרוב, לשלם לצד השני את מחצית עלותה. כשלבני הזוג יש משכנתא על הדירה, יידרש בן הזוג שהדירה עברה לידיו, להעביר את המשכנתא על שמו ולהמשיך לשלם את יתרת התשלומים עד תומם.
אלא שרבים אינם מודעים לכך שבמידה שיש משכנתא הרשומה על הדירה, על הבנק לאשר את הסעיף המסדיר את העברת חיוב המשכנתא על בן הזוג האמור להמשיך ולשאת בה.
בן הזוג שקיבל לידיו את הנכס מתחייב לשלם כאמור גם את המשך תשלומי המשכנתא. אלא, שקורה לא אחת שהבנק לא מסכים לקבל את הלווה, שהוחלט כי הוא יישא לבדו במשכנתא, מאחר והוא ולא סומך על כך שהלווה יעמוד לבדו בנטל תשלומי המשכנתא. על כן הבנק מסרב לאשר את שחרורו של בן הזוג השני מהתחייבויותיו. בכך בעצם, מטרפד הבנק את מימוש הסכם הגירושים.
כך למשל, במקרה בו לבן הזוג שאמור להשאר בדירה אין הכנסה קבועה וכושר השתכרותו נמוך. על פי מודל הסיכונים של הבנק על הלווה להרוויח מינימום פי שלוש מגובה ההחזר כדי לעמוד בתשלומים החודשיים ולכן יבקש לראות שלאותו לווה יש די בטחונות שיבטיחו את המשך התשלום הסדיר.
לעתים, קובעים הצדדים את מועד ביצוע העסקה ליום הגט, מחשש של אחד הצדדים מעיכוב במתן או קבלת הגט. המציאות מלמדת, כי מי שנוטל על עצמו את התשלום, עלול להימצא מפר את הסכם הגירושין, זאת, מאחר הבנק למשכנתאות מתחיל בהליכים לנטילת משכנתא לצורך רכישת דירת המגורים, רק לאחר מתן הגט, כך שאין כל סיכוי שישולם סכום המתבסס על כספי משכנתא במעמד סידור הגט. ללא מתן הגט, הבנק לא יסכים לשחרר את הלווה השני ולא יאפשר לרוכש הדירה ליטול משכנתא על מנת לרכוש את חלקו של השני. לפיכך, לא יועברו כספים הדרושים לתשלום שהצדדים הסכימו שישולם במועד הגט ולכן חשוב לדעת לא להתחייב על מועד הגט כמועד לתשלום אם מתבססים על כספי משכנתא.
כדי להגדיל את הוודאות ומזער את הסיכון שתשלומי המשכנתא לא יועברו כסדרם,, יכול הבנק להתנות את שחרור הלווה בהבאת לווה אחר במקום בן הזוג. לעיתים מתנה הבנק את הוצאת הלווה השני, בסילוק מוקדם של המשכנתא, אף אם הוסכם במסגרת הסכם הגירושין כי ההלוואה תוחזר מידי חודש בחודשו.
