האיש – אותו ייצג עו"ד רפי שדמי, והאשה היו נשואים זה לזו כעשר שנים ולהם ילדים (קטינים).
בסמוך לאחר הכרותם התגוררו בני הזוג בדירה השייכת למשפחת האשה וללא תמורה.
לאחר הנישואין העביר הבעל סך בשיעור עשרות אלפי שקלים לחשבון משותף אשר פתחו הצדדים מכספים שצבר לפני הנישואין.
עם הולדת ילדם (הראשון) של הצדדים בשעה שמשפחת האשה בנתה פרוייקט וילות בתל אביב אמרה האשה לאיש כי יוכלו לבחור , בבוא העת, (באותה שעה היה אך שטח) וילה שתשמש למגוריהם.
ואכן, כארבע שנים לאחר נישואי הצדדים עברו להתגורר בבית המגורים האמור וזאת בשעה שקודם לכן היה האיש מעורב בתכנון בית המגורים ובעיצובו.
היה ברור כי לאשה זכויות בבית זה ולבעל – כשותפה – גם כן.
והנה, משפרץ סכסוך בין הצדדים הגישה אם האשה תביעה לסילוק יד של האיש מבית המגורים.
עו"ד רפי שדמי מציין כי הלכה ברורה היא כי בית המגורים הינו גולת הכותרת של השיתוף המשפחתי – נכס משפחתי מובהק , לעיתים – ואין חולק שכך גם בענייננו – הינו הנכס המשמעותי ביותר של האיש ואף נכס המקרקעין היחיד של האישה.
במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נכתב, בין היתר, כי העובדות שהוכחו מובילות למסקנה שיפוטית של שיתוף ויש להצהיר כי לאיש 50% מזכויות הבעלות בבית המגורים.
בשלב ביניים הכריע בית המשפט למשפחה כי לאיש זכות קניינית בבית המגורים בשיעור של 20%.
יחד עם זאת הורה בית המשפט לאיש לפנות את בית המגורים תוך 30 ימים ממועד פסק הדין מבלי להתייחס להליך פירוק השיתוף שיש לערוך בבית המגורים.
ככל שיבכר האיש להמשיך להתגורר בדירה יהא עליו לשלם דמי שימוש/שכירות בשיעור גבוה.
זאת ועוד, בית המשפט התעלם מתרומתו של האיש להשבחת הנכס.
גם הכספים אותם העביר הבעל לחשבון המשותף צריכים היו להילקח בחשבון בעת איזון המשאבים.
לא זו אף זו, בית המשפט קמא אף קבע כי זכויותיו הסוציאליות של האיש יהיו חלק מאיזון המשאבים דבר שיפגע במצבו הכלכלי של האיש עם הגיעו לגיל פרישה.
לאשה זכויות כספיות והכנסות רבות מנכסים ואינה זקוקה לכספים הנובעים מן הזכויות הסוציאליות של האיש.
במהלך שנות ההתדיינות הצדדים הגישו תביעות רכושיות – האשה הגישה תביעה לפירוק שיתוף וסילוק יד ואילו האיש באמצעות עו"ד רפי שדמי הגיש תביעה להכרה בזכויותיו.
לתביעות אלו צורפה גם אמה של האשה כתובעת/נתבעת (התאמה).
לימים, הוגשו גם ערעורים (הן מצד האשה ומשפחתה והן מצד האיש) לבית המשפט המחוזי.
לאחרונה, ניתן פסק דין, אשר הושג לאחר שגובשה פשרה בין הצדדים בסיוע פרקליטיהם ובסיוע בית המשפט הנכבד ולפיה הזכויות (20%) שהוענקו למערער בבית המשפט קמא יוערכו כספית משווי הבית נכון למועד הקובע (מועד הגשת התביעה הראשונית) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק והכל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. האשה ואמה ויתרו על טענותיהן בדבר שכר ראוי בגין מגורי האיש בבית.
נמצאנו למדים כי לעיתים גם כאשר זכויות במקרקעין אינן רשומות על שם מאן דהוא אין הדבר מוכיח כי אין לא זכויות (בשיעור כזה או אחר).
קיימים תקדימים מהם עולה כי ישנם כמה וכמה קריטריונים לקבוע האם למאן דהוא זכויות במקרקעין – אם לאו.